| |||
 |
|||
|
|
הטור של מקס
עליות ומורדות
6/2009
(ע"י פיטר אייגן, כתב
סייקל וורלד - מתורגם מאנגלית)
כשנסעתי במכונית באחד הלילות, שמעתי
ברדיו פסיכולוג שנתן יעוץ בנושא כיצד זוגות נשואים צריכים להתמודד עם המיתון הכלכלי
הנוכחי. הוא אמר, וזה ציטוט לא מדוייק: "אני ממליץ לכם ללכת אחורה ולהזכר איך היו
החיים כשהייתם צעירים, כשנשאתם לראשונה, את הדירה הראשונה שלכם, את הארוחות הזולות
והיין הזול, המכוניות הישנות ועוד. האם זה היה כלכך נורא? אני מתאר לעצמי שההיפך
הוא הנכון, בראיה לאחור זאת ודאי הייתה אחת התקופות היפות ביותר בחייכם. לפעמים זה
לא נורא לחזור אחורה לתקופה שלווה ופשוטה יותר".
מממ...זה קל להגיד, חשבתי לעצמי,
כשאין לך שלושה ילדים בבית הספר ומשכנתא על הראש... כמו לומר לאנשים על הטיטאניק
להתענג על יכולות השחייה שלהם. לפעמים פשטות היא מותרות שלא כל אחד יכול להרשות לעצמו.
למרות זאת, העיצה הייתה משהו שכדאי לחשוב עליו, במיוחד לנו, לברברה ואני שמצטמצמים
קצת, בעיקר לאור יציאתה שלה לגמלאות בקיץ הזה.
סגרתי את הרדיו וניסיתי לחשוב
על היתרונות מול החסרונות שהיו לנו בימי החיסכון שלנו. האם היינו רוצים לחזור אחורה
בזמן לאותה תקופה?
אחרי שהשתחררתי מהשירות הצבאי בשנות ה 70 המוקדמות, סיימתי
את לימודי במכללה עם תואר ראשון חדש ונוצץ בלימודי עיתונאות. דקות ספורות לאחר שקיבלתי
את התואר, טילפן מישהו לוול-סטריט והודיע להם שילחצו על כפתור המיתון. לא היו עבודות
בנמצא. ואני מתכוון - בכלל. הכלכלה הייתה על הקרשים ועיתונים נסגרו על ימין ועל שמאל.
בכל פעם שביקשתי להתקבל לעיתון, העורך היה פותח מגירה ושואל: "הינה קורות חיים של
כאלה שעבדו ב Chicago Sun Times. האם לשכור אותם או אותך?".
מוכה ושפוף יצאתי
לחפש עבודה אחרת. בקשות לעבודה ששלחתי לכל מיני משרות, נדחו על ימין ועל שמאל -
נהיגה באוטו זבל, נהג של ניקוי בגדים, מוכר בחנות מצלמות, פועל יצור
של שלטים. לבסוף, בעל הבית שלנו, איש נחמד בשם ג'ים, שכר אותי לעבוד איתו בהתקנת
מרזבים. עבדתי שם בערך שנתיים עד אותו יום שרוח חזקה העיפה סולם גבוה, כשאני במקרה
עליו. הצלחתי להיאחז באדן חלון הקומה השלישית ע"י נעיצת צד הפטיש בו, ממש כמו מטפס
הרים עם גרזן קרח. חי ובנס, מצאתי את עצמי עובד בעבודה אחרת - שוליה של מכונאי מכוניות
(שכר התחלתי של 2$ לשעה) ואת זאת עשיתי למשך שבע שנים. זו הייתה תקופה שנהניתי בה,
למרות שזו לא הייתה תקופה של יאכטות וקוויאר. או אופנועי דוקאטי 750SS. למזלינו,
ברברה עבדה כפיזיוטראפיסטית בבית חולים קרוב, אז הצלחנו להסתדר.
שכרנו דירה
שהייתה הקומה העליונה בבית ישן אך חביב, ברחוב ירוק ומוצל, שם אכלנו ארוחות ערב גדולות
של ספגטי ועשינו מסיבות שבהם שתינו גלונים של בורגונדי ויין תפוחים, תוך כדי שאנו
שומעים את ה Allman Brothers במערכת הסטריאו. לבידור זול נוסף, היינו הופכים את הספה
ואוספים את המטבעות שהסתתרו שם. איתם היינו רואים סרטים של דולר אחד בקמפוס. לתחבורה
השתמשנו ב-וולקסוואגן חיפושית חבוטה וישנה ובאופנוע הונדה CB
350 חדש בצבע ירוק בקבוק, שברברה קנתה לי כמתנת יום הולדת, אי שם בחודש פברואר
קפוא כשראתה שאני קצת מדוכדך. היא חסכה בסתר את ה 869$ הדרושים. אני חושב שכתבתי
על האופנוע הזה כבר בעבר אז לא ארחיב על כך.
אז... מקום לגור בו, היה לנו. כנ"ל
לגבי חברים, מכונית שנוסעת, מספיק כסף לאוכל היה וגם אופנוע. מעבר לזה הייתה בבעלותי
קסדת BELL
500 TX (שעדיין נמצאת על המדף), מעיל מרוצים שחור (שתלוי בארון לידי) וזוג מגפי
עבודה אדומים שנעלתי בעבודה. עוד היה לנו אוהל לטיולים וכן תנור טיולים נייד. כשעזבנו
את הדירה, כל מטלטלינו למעט החיפושית והאופנוע, נכנסו לתוך ואן שברולט. נו, האם אלו
זמנים רעים ? לא, ממש לא.
היום, מידי פעם אני טס לקליפורניה בשביל לעבוד על
סיפור לסייקל
וורלד (המגזין שאני כותב לו). כשאני שם, אני בד"כ שוהה אצל אחותי ברברה (כן,
כמו אשתי..) שנמצאת בעיירה סמוכה. אני משתדל לנוע עם מעט דברים עלי, שזה תיק עם
קסדה ומעיל, מגפי רכיבה, מעט בגדים רגילים - גינס, טי שירט וכו. כשאני שם אני בד"כ
לווה אופנוע מהמערכת. כשאני בבית אחותי, אני לפעמים מסתכל על התיק הקטן שלי ושואל
את עצמי "מהם כל אותם החפצים שהשארתי אחרי בבית?". אני לא מוצא תשובה.
אני
חושב לעצמי שרבים מאיתנו, בעיקר מבוגרים, זקוקים לחפצים בכדי להיות שמחים. אבל לדעתי
האיש מהרדיו צדק, אין זה צריך להיות כך. בראיה מפוקחת, כל מה שבן אדם צריך הוא חברים,
משפחה וכמה דברים בסיסיים, ו....כמובן, אופנוע אחד טוב, או אחד ישן שעושה בעיות,
או גדול, קטן, חדש, ישן - זה ממש לא משנה.אחד הפיצויים שהאופנוע מספק, הוא הגישה
הפשוטה שהוא מצריך. כן, לא צריך יותר מידי בכדי להנות עליו. למעשה, כאשר אנו מסתכלים
על מורכבות החיים שלנו כשאנו מתבגרים ורואים את כל הנכסים והחפצים שמסביבנו, הגישה
הזו פתאום נראית לנו כמו חלום רחוק.
|
|
רכב ממוגן (מעיל טוב, פאה נוכרית, מכנס ארוך, נעליים גבוהות, כפפות וקסדה רכוסה!),
ובזהירות, כדי שנוכל להיפגש! אל תהיה שאנן או חוליגן, וכבד את חוקי התנועה הבסיסיים. אם צריך, תן זכות קדימה והתחשב באחרים- הנוסעים, הרוכבים בכביש, והולכי הרגל.
© כל הזכויות שמורות motoetc.com
| עידכון אחרון 7/2010 | על האתר
| צור קשר | English