סקירות ומבחני דרכים

קג'יבה אלפנט 900, הונדה אפריקה טווין 750, ימהה סופרטנרה 750

08.2001

הפעם נבדקו שלושה- הסופרטנרה ,האלפנט ואפריקה טווין.
נבחרו האופנועים הרב-שימושיים הגדולים ביותר שאותו יצרן ייבא לישראל, וכאלו שיעשו את העבודה בצורה הטובה ביותר, דהיינו, שיוט מהיר עם רוכב נוסף וציוד, רזרבות כח ומראה מדברי אופנתי.

מאיפה אתחיל? כבר במבט ראשון ניתן לזהות הבדל בגדלי הצמיגים, כשההאלפנט מתקרב לסטנדרט "כבישי" עם צמיג 19" קדמי, ו17" אחורי. הימהה והאפריקה נשארים (וחבל) עם קוטר צמיג של 21" שאולי מתאים ל-250 סמ"ק אבל לא לעיניין בכלי שאמור להיות אופנוע שגומע מרחקים בקלות, ואת רוב הזמן יבלה על הכביש. לאלפנט יתרון גדול המתבטא ביכולת להרכיב צמיג כביש קדמי כמו הלייזר האיכותי, שלבטח יעזור לשיוט רגוע יותר במהירויות בינוניות ומעלה. עם הימהה והאפריקה אתה די מוגבל כאמור. חסרון נוסף של הימהה הוא רגישות מוגזמת בהחלט לצמיגים מסויימים. על הרכבת צמיד רדיאלי מאחור אין על מה לדבר בכלל. הימהה לא יעבור מהירות של שלוש ספרות, עקב ניענועי ראש מסוכנים מעל למאה קמ"ש! נשמע בידיוני אבל זה המצב. כנ"ל גם עם הצמיגים הסטנדרטיים האופנוע אינו מרגיש יציב במהירויות גבוהות של 150+. נכון לומר כי לא כל יום (אם בכלל) מגיעים למהירויות הנ"ל אבל בכל זאת התופעה אינה צריכה לקרות באופנוע מסוג זה. חשוב לציין כי תופעת ה-"הד שייק" מתמתנת כעבור כמה אלפי ק"מ הודות לשחיקת הצמיגים. האפריקה גם הוא נעול על זוג צמיגים הנוטים באופן ברור לכביש כאשר האחורי רדיאלי. המידות זהות לימהה, אך לאפריקה אין את הרגישות המוגזמת לצמיג הרדיאלי למרות שנדמה כי צמיג אחורי רגיל בעל נטיית כביש יעשה את העבודה טוב יותר ויבטל את ההרגשה הערפילית משהו בנסיעה בינונית עד מהירה.

בנסיעה על השלושה, שוב הבדלים גדולים. הימהה הגבוה משמעותית, מקדם אותך במושב נח ורחב . המושב נוח בנסיעה אך רוחבו המוגזם מגביל בשליחת הרגליים לכביש בעצירה. רוכבים נמוכים לא יסתדרו עם הימהה. מושבו של האפריקה נמוך רק בחצי ס"מ, אך צר משמעותית ומאפשר שליחת רגל ארוכה יותר לכיוון אמא אדמה. עדיין עם שניהם רוכב ממוצע עד גבוה יאלץ להסתפק בעמידה על קצות האצבעות. האלפנט מקדם אותך במושב הנמוך ביותר, ומסייע לביטחון העצמי שלך בעצירה. לשלושתם מיכל דלק גדול, לימהה 26 ליטר, לאפריקה 23 ליטר ולאלפנט 24 ליטרים, שעוזרים בנסיעות מדבריות ארוכות, מת"א לר"ג למשל ולהעלאת מקדם הדאווין, אך מעלה את מרכז הכובד עם מיכל מלא והופך את הרמת האופנוע במקרה נפילה/שקיעה בחול לסיוט ואת הרכיבה בשטח ואפילו הקלה שבהם לחוויה מפחידה. לשני היפנים מיכל דלק עשוי פח, ולאלפנט מיכל פלסטי עבה. כל אחד והעדפותיו. במיכל הפלסטיק לא תיווצר חלודה והוא מציע גמישות מסויימת במקרה של נפילה.

נקודות זכות נרשמות לשני היפנים בזכות מצמד רך וקל יותר כשלאפריקה יתרון קטן. המצמד ההידראולי של האלפנט (אין כבל מצמד) לא מהווה יתרון כנגד השניים. מבחינת התקדמות איטית בתנועת בוקר למשל, מנצח האפריקה בגדול, הרבה בזכות זוויות היגוי רחבות, כאשר הכידון מאפשר השתחלויות כאשר צריך, וגם בזכות שילוב מצמד מדוייק וקל. הדבר נכון לגבי הימהה בהחלט אך עם יתרון קל לאפריקה, בזכות הילוך ראשון קצרצר, מושב צר יותר וזוויות ההיגוי כאמור. נקודה פחות טובה באפריקה היא שילוב לא מושלם של הילוכים, בעיקר בשלושת ההילוכים הנמוכים. לימהה יש את אותם סימפטומים. לאלפנט העברת ההילוכים הקשה מכולם, והוא הלא נעים מבין השלושה בנסיעה איטית מכמה סיבות: הילוך ראשון ארוך יותר, זוויות היגוי מוגבלות ומצמד יבש נקודתי במקצת (שוב, המדובר בנסיעה במהירות איטית, בפקקים למשל).

בעיניין מתגים ולוח השעונים, אין תלונות מהיפנים. כל המתגים פועלים ללא דופי, למעט המשנק שבימהה ממוקם ליד מפתח ההצתה ולא כלכך נוח. באפריקה נמצא ידית משנק בצד המצמד, נוח יותר ללא ספק. קג'יבה משום מה החליטו על מיקום מוזר לידית משנק זו, ובאלפנט היא ממוקמת מתחת למיכל הדלק, לא הכי נוח. ציון לשבח מקבלים זוג הפנסים של הימהה שמספקים תאורה חזקה מאד ובמיוחד באור גבוה. האלפנט מצוייד בדור חדש של מתגים. אין תלונות, למעט מתג החלפת אור נמוך/גבוה שבנוי כלחצן שני מצבים ונראה די פגיע. אותו הלחצן מופיע באפריקה יש לציין. מבחינת התאורה זוג הפנסים של האלפנט והאפריקה מספקים את הסחורה בהחלט. מאחור נמצא בימהה זוג מנורות הנותנות תאורה מצויינת. במשך כשלוש שנות רכיבה עליו, אף מנורה לא נשרפה, ראוי לציון. עוד פרט קטן: הימהה מצוייד בקופסת מסמכים הנמצאת בזנב. קופסא זו ננעלת ורק דרכה ניתן להחליף את צמד המנורות האחוריות. העיניין מסובך יותר אם החלטת להרכיב ארגז מטען. לאלפנט מאידך גישה קלה להחלפת נורה אחורית ולאחסנת המסמכים, נמצא תא ננעל גדול יחסית, הממוקם בפנל צד שמאל. באפריקה נמצא חלל מתחת למושב, שבו ניתן לאחסן מסמכים וכלים. הצופרים המקוריים בשלושת האופנועים סימליים בלבד ומומלץ להחליף למשהו טוב יותר.

כשהעניינים מתחממים:

מתלים:
בימהה זוג בולמים קדמיים קונבנציונלי, שפשוט פוגמים בהנאה מהאופנוע הנהדר הזה. בולמים אלו מתעוותים בכל מהירות תלת ספרתית, ושוקעים בפראות בבלימה בינונית ומעלה. כנ"ל לגבי האפריקה. מצד שני יש לרפיסות זו יתרון מסויים, ביכולת להתגבר (איכשהוא..) על שיבושים קשים בכביש בזמן הטייה. לשני היפנים יתרון גדול בספיגת מהמורות, כאשר לפעמים נדמה כי לימהה שום בור לא מזיז (הבולם רך מאד וכניסה לבור לא מזעזעת את האופנוע כמו באלפנט). יש אפשר לשחק עם שמן טלסקופים צמיג יותר, שיכול לעזור במקצת. ניתן גם להוסיף דיסקיות מרווח להקשחת הקפיץ. באלפנט נמצא זוג בולמים הפוכים , שלא מתעוותים בכלל, ועקב כך, האלפנט מרגיש בטוח יותר מהימהה תחת בלימה חזקה ובכל מצב קיצוני בו קשיחות מתלה קדמי הכרחית. בצד האחורי ישנו יתרון לזוג היפנים, בזכות מתלה רך יותר, בעוד שהאלפנט קשה לכבישי הארץ.


מנוע:
עולמות נפרדים. לימהה יש את המנוע המודרני מכולם, דו-בוכנתי, בעל חמישה שסתומים לצילינדר, מקורר מים, שמאד דומה למנוע ה FZR1000 האימתני (מינוס שני צילינדרים...). המנוע חלק למשעי כאמור, ומספק עקומת מומנט שטוחה מאד. מבחינת ההרגשה אין פעימות כוח אלה התקדמות חלקה, שמזכירה מנוע חשמלי, יותר מבנזין. לפי הספר מרווחי כיוון השסתומים נעשים כל 42,000 ק"מ והחלפת שמן כל 6-12 אלפי ק"מ, תלוי באיכות השמן והשימוש. מרווח הטיפולים הגדול מושג בזכות גל-זיזים ישיר. באלפנט המצב שונה ושם הדזמו דורש כיוון שסתומים כל 5,000 או 10,000 ק"מ (תלוי במצב המצערת...). נשמע כמו יתרון אדיר לימהה, מה שאינו נכון כלכך. אומנם מרווח הטיפול בימהה גדול אך לאחר ק"מ כזה, הטיפול יהיה יקר וידרוש החלפת חלקים חשובים (ויקרים) במנוע - שרשרת התיזמון בדרך כלל מתחילה לקשקש...ופילטר אויר (שניים נפרדים), לא זול בכלל, ומצריך פירוק לא פשוט בכלל.
האלפנט הגדול מונע ע"י דור חדש של מנועי דזמו (שונה מגירסת ה-750 עם מנוע הפאנטה המשופר), שבבסיסו הניע את ה-851 האגדי. המנוע הוא דו-צילנדרי בזויות של 90 מעלות, מה שמקנה לו, כמו לכל דוקאטי, פעולה מאוזנת ללא צורך במשקולות איזון. לאלפנט שני שסתומים לצילינדר. הגישה אליהם קלה ביחס לשני היפנים, ארבעה ברגים בסה"כ לכל מכסה שסתום. כיוון המאיידים יש לומר אינו מצריך פירוק כלשהו, וכל אשר צריך הוא מברג ארוך ותאורה (ו-VACUM METER). כיוון סל"ד הסרק בימהה למשל מצריך את פירוקו של מיכל הדלק (!), מה שאומר גם פירוק מכסי הצד. להגנתם של כולם נאמר כי ציודם בקרבורטורים יפנים מעולים (MIKONI 38 לאלפנט ולימהה. KEIHIN 36 לאפריקה) מבטל את הצורך בכיוונים תכופים, עד למרווחים של אפילו שנה (בדוק!). האפריקה טווין הוא הקשישא בחבורה בכל הנוגע למנוע. לאפריקה מנוע דו צילינדרי בזוית 52 מעלות, שלושה שסתומים לציל' (1 פליטה, 2 ליניקה). מנוע זה נלקח ממדפי החברה לאחר ששירת נאמנה דגמים ישנים של הונדה. מנוע האפריקה אמין בהחלט (כמו כל הונדה) אך נחות משמעותית משני מתחריו. האפריקה כאמור מוזן ע"י זוג קרבורטורים קטנים יותר, שאומנם פוגעים בהספק הסופי אך מקנים לו מצערת מדוייקת ועדינה יותר בהתנהלות איטית בעיר.

בשטח:
רוכבים אשר חיים שטח מסוגלים לשייט במדבריות פאריז-דקאר במהירויות מטורפות עם הבהמות הללו. הימהה סופרטנרה, בידיו של סטפן פטרהנסל, היה לבלתי מנוצח , עד פרישתה של ימהה מהתחרויות. האלפנט גם הוא קצר ניצחונות, ונתן קרב צמוד לימהה. לאנשים מן השורה מאידך, אין את המרחבים, אין את הידע והניסיון ובטח שלא את הביצים שדרושות לנהיגת שטח מהירה על כלי ששוקל כמעט 200 ק"ג ללא ציוד. יכול להיות כי עם צמיגי שטח טהורים, יפגין האלפנט עדיפות בנסיעת שטח מהירה, על דיונות למשל, הודות ליציבות כיוונית מצויינת ומשקל נמוך. עם שלושת הג'מוסים הללו, מילת המפתח היא התקדמות. ברגע שאתה עוצר, אתה בבעיה. מצד שני, שלושת האופנועים נהדרים לטיולי שבילים, שבהם אחיזת צמיגים טובה. אפשר לשחק עם רזרבות הכוח ולזרוק צמיג אחורי ואף להנות מקפיצות קלילות באויר. אבל...לרוב הרוכבים, לא יותר מזה.

הערות כלליות:
הימהה שונה משני מתחריו באופן סיכוך המנוע (שימון) ע"י עוקה יבשה. ובעברית: מיכל חיצוני אוגר בתוכו את רוב כמות השמן ומזרים למנוע את הכמות הרצוייה לו. היתרון ברור והוא שהשמן אינו מתבשל במנוע. יש לציין כי כל סידרת האקס. טי. נעזרת בצורת שימון זו. לאלפנט ולאפריקה עוקה רטובה, וכל כמות השמן נאגרת במנוע. מבחינת אכילת שמן, מקבל הימהה ציון לשבח. לאחר אלפי ק"מ של נסיעה מהירה עד מהירה מאד, לא "אכל" הימהה ולו גרם אחד של שמן. האלפנט לעומת זאת אוכל מעט שמן, בעיקר בקילומטראג' גבוה. מבחינת קירור, האלפנט מצוייד בצלעות קירור ומצנן שמן לגיבוי. לשני היפנים קירור מים ומאוורר חשמלי (כאשר לאפריקה מצנן נוסף של שמן). יש לציין כי מערכת הקירור היא מערכת סגורה, אף על פי כן, כשיש צורך, חובה למלא נוזל רדיאטורים (כחול או ירוק) ולא מי ברז. בניגוד למה שנהוג לחשוב, מים ירוקים אכן עוזרים להורדת נקודת הקיפאון אך בנוסף מעלים את נקודת הרתיחה, וכן מונעים הצטברות של משקעים ואכילת האלומיניום ע"י חומצות למיניהן, שקיימות במי ברז.

עוד נושא חשוב הוא מורכבות המנוע. עם כל גודלו של האלפנט, פתיחת המנוע ו/או הצילינדרים פשוטה מאד (הכל יחסי כמובן). הגישה נוחה ולא צריך להתעסק עם מערכת קירור מים, רדיאטורים ומערכת תיזמון שסתומים מסובכת. האלפנט, כמו כל הדוקאטים, מתוזמן ע"י רצועת קוולר חיצונית, מה שהופך את עיניין פירוק המנוע (לפחות את החלק העליון) למשחק ילדים למי שיודע את העבודה. בשני היפנים יש לציין, לא פשוט להתעסק, ודרושה יד מיומנת בהרבה ולדעתי לפחות מספר כפול של שעות עבודה.

ההערה הבאה נכונה לגבי שלושת הנבחנים ומתייחסת לבלמים הקדמיים. למרות העובדה כי כלים אילו יכולים לדגדג מאתיים קמ"ש, מעדיף היצרן לצייד אותם בבלמים בינוניים אשר לא מספקים מענה נאות במקרה חירום, בטח שלא עם ציוד ורוכב נוסף. למרות שני דיסקים קדמיים, כל השלושה יתקשו לבלום את המסה כראוי, במצב חירום. דיסקים עם קוטר גדול יותר היו בהחלט משפרים את יכולת הבלימה של שלושתם.

לסיכומו של עיניין, עדיין ישנם שלושה אופנועים שונים באופיים:
השמעון פרס של המבחן הוא הסופר טנרה של ימהה. הוא איכותי, עם מנוע סופר מתוחכם וחזק, איכות יפנית, תאורה מדהימה, שילוב מצמד נהדר, מערכת חשמל אמינה ובכל זאת משהו מפוספס בו עקב בולמים קדמיים רופסים. לשם ההגינות אוסיף כי איני אובייקטיבי. גמעתי כ 50,000 ק"מ בשלוש שנים על סופר טנרה, בכביש, בשטח, בשבילים ובפקקים והספקתי ללמוד משהו על אופיו. לגבי האפריקה, הציפיות ממנו לא היו גבוהות במיוחד. האפריקה כמו שהוא היום אינו מרגש בלשון המעטה, עם מנוע חלש. יחסית לשניים האחרים, לאפריקה נגמר האויר כאשר השניים האחרים ממשיכים להאיץ. עם זאת, האפריקה ידידותי משניהם והנעים ביותר בעיר. לגבי האלפנט הגדול, האופנוע בהחלט אינו מושלם, והנקודה שאולי הכי מפריעה היא תיפעול מצמד לא לעיניין. המצמד, יבש כאמור, נקודתי מידי ודרושה יד חזקה להפעילו. חוץ מהעיניין הזה, האופנוע מלהיב וכיפי. יש לו מנוע חלק והחזק מבין השלושה, שמאפשר לו לשייט במהירויות שלא היו מביישות אופנוע כביש ספורטיבי ואת התנהגות הכביש הטובה ביותר, הרבה הודות למתלה הקדמי ההפוך.

מפסיד גדול או מנצח חד משמעי, אין כאן. כל אחד מהשלושה הוא אופנוע מדליק וכיפי.

הימהה מיועד לרוכבים גבוהים בלבד (אלא אם כן עושים משהו עם המושב) וייתן מרווחי טיפול ארוכים, גימור יפני ומנוע חזק וחלק (למעט קצת זמזום בסלד גבוה). קצת מגושם בעיר לעומת האפריקה.

האלפנט של קג'יבה ספורטיבי, ובעל יכולת שיוט במהירויות גבוהות מאד ללא מאמץ בזכות הילוך שישי ארוך ומנוע נטול ויברציות, והכי חשוב עם מומנט בשרני שמשאיר את שני היפנים הרבה מאחור בתאוצות ביניים. לאלפנט יש את מיגון הרוח הטוב מכולם. מצד שני, הוא קצת נוקשה מבחינת מתלים, ובעיר די לא נוח עקב מצמד מעצבן, וזויות היגוי מאד מוגבלות שמונעות השתחלות כאשר צריך.

האפריקה בדרכו השקטה והנעימה גונב את ההצגה. יש לו אמנם מנוע חלש יחסית לשאר, מיגון רוח בינוני ומטה, מתלים לא מזהירים אך בסך הכל הוא מעוצב טוב, הידידותי מבין השלושה בעיקר בתנועה עירונית, וכל עוד אינך חולה כוח סוס, האפריקה מציע את החבילה המאוזנת ביותר.

ספר טיפולים של הונדה אפריקה ב-AMAZON

ספר טיפולים לסדרת הכביש של דוקאטי 600,750,900 סמ"ק, שני שסתומים לצילינדר - המדריך מכסה את כל המנוע של האלפנט במלואו (זהה לדגם הכביש), ואת רוב מערכת החשמל

רכב ממוגן (מעיל טוב, פאה נוכרית, מכנס ארוך, נעליים גבוהות, כפפות וקסדה רכוסה!), ובזהירות, כדי שנוכל להיפגש! אל תהיה שאנן או חוליגן, וכבד את חוקי התנועה הבסיסיים. אם צריך, תן זכות קדימה והתחשב באחרים- הנוסעים, הרוכבים בכביש, והולכי הרגל.

© כל הזכויות שמורות motoetc.com | עידכון אחרון 7/2010 | על האתר | צור קשר | English